דר' חזי יוסף

דרך
בבסיס מודל הדבש עומדים המטרה והדרך. לעולם לא נדע לבחור בדרך, אם לא נדע לאן אנו רוצים להגיע. בספר עליסה בארץ הפלאות שואלת ליסה את החתול: 
 "התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?"
"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע", אמר החתול.
 "לא איכפת לי כל-כך לאן – "אמרה אליס.
 "אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי", אמר החתול.
 
על מנת לזכות בתחושת ביטחון ושלווה נחוץ והכרחי שכל בני הבית, ידעו לאן אנו מכוונים, לאן מוביל החזון ומהם היעדים והמטרות. 
על מנת שהילדים יזכו לביטחון ושלווה, עלינו להגדיר ולנסח אותם בבהירות. ככל שאלה יהיו ברורים ונהירים כך יקטן הבלבול, ונחסוך תחושות חוסר אונים ותסכול בקרב בני הבית והקהילה. יש לשים לב שהניסוח יתאים לגיל הילדים: ככל שהילדים יהיו צעירים יותר הניסוח יהיה קונקרטי (התנהגות מצופה) וככל שהם מתבגרים הניסוח יכול להיות מופשט (ערכים למשל). 
ההגדרה שלנו את היעדים והמטרות תכלול את האופן (ערכים והתנהגויות שניתן למדוד ולכמת) שבו אנו רוצים לעמוד ביעדים. עצם הגדרת המטרה והאופן שבו אנו פועלים  להשגתו, יאפשר שימוש במיומנויות של תכנון, חשיבה, יצירתיות, צפייה של קשיים והתגברות עליהם לכשיעלו. אלה יגבירו עמידה במטרות, יגבירו את החוויה החיובית ויעצמו את תחושת המסוגלות.
בית ספר למשל, מנוהל בדרך כלל על פי הנחיות משרד החינוך, אך לא רק. אחוז גבוה מהניהול תלוי באישיות המנהל ובתפיסת העולם שלו. אם ניהול בית הספר היה מבוצע רק על פי הנחיות משרד החינוך הרי שכל בתי הספר היו דומים. והם לא. בתי הספר שונים זה מזה ברמת המשמעת, בסדרי עדיפויות בתרבות הארגונית ועוד.  
כאשר מנהל מכוון ומגדיר את המטרות, הוא משרה אווירת ביטחון בקרב חברי הארגון, העובדים, הקהילה שהוא מנהיג בדיוק כפי שהגדרת מטרות בבית מבטיחה בטחון בקרב הילדים. עצם הידיעה מונעת רגשות שליליים כמו אי וודאות. אי וודאות מייצרת דאגה, חרדה, חוסר אונים ואפילו הפרעה במצב הרוח. 
כשמנהל מציב  מטרה ומגדיר את משאבים והכלים הוא נתפס כמנהל פרואקטיבי ולא ריאקטיבי. מיהו המנהל הריאקטיבי או ההורה הריאקטיבי? זה שפועל על פי דעות, תגובות ורגשות שמביעים הסובבים אותו. יש המגדירים אותם "שוחים עם הזרם". פועלים בזהירות, שלא לפגוע, לא להיות שונים וחלילה מלקחת סיכונים. הם לא יהיו חלוצים.
מרכיב "דרך" במודל הדבש מחייב את המנהל או ההורה להיות פרואקטיבי. אנשים יזהו בדרך פעולתם עולם ערכים שמוביל את צעדיו והחלטותיו. המטרות יהיו מוגדרות, ברורות ומנוסחות באופן נהיר ולא מעומעם. האישיות הפרואקטיבית תהיה יוזמת והסביבה תראה בהם יצירתיים ובעלי חזון. היא תיתפס כדמות עצמאית לעומת הדמות הריאקטיבית הנתפסת כתלויה. דומה הדבר לביטוי הפסיכולוגי "מוקד שליטה". זהו מונח המתייחס לאמונתו של האדם בכל הקשור לסיבות הגורמות לאירועים בחייו להתרחש. אדם בעל מוקד שליטה חיצוני יאמין כי הצלחותיו או כישלונותיו אינם תלויים בו (מזל רע, משימה קלה, לא הצלחתי כי היה רעש וכו'). אדם בעל מוקד שליטה פנימי מאמין כי הוא שולט בגורלו ולכן יתאמץ יותר, יתווה מסלול, יקבל אחריות, יפיק לקחים מכישלון. 

ביטחון
ביטחון היא מילה גדולה ורחבה. דווקא בגלל זה חשוב שתהיה מונחת בפנינו. במודל זה הכוונה לתחושת הביטחון שלנו בעצמנו ובאחרים. מי האחרים? הארגון עצמו (בית, כיתה, בית ספר, מקום עבודה), החברים, ההורים או המעסיק (ביטחון תעסוקתי למשל). איך מייצרים תרבות אירגונית שמעצימה את תחושת הביטחון? 
בבית הספר, האמון והביטחון של קהילת המורים, התלמידים ובני משפחותיהם במנהל, יגבירו את המוטיבציה, את היצירתיות והעשייה. אלה כמובן יעצימו את ההישגים. 
ביטחון פירושו חיים בתרבות ארגונית אוהדת ולא בתרבות ארגונית הישרדותית. בתרבות ארגונית אוהדת אנו שואלים: "מי יהיו השותפים שלי להצלחה?" בתרבות ארגונית הישרדותית החשיבה היא "העיקר שהכישלון לא יהיה בגללי, העיקר שהאצבע המאשימה לא תופנה אליי".

דוגמאות להתנהלות שיש בה להעצים את ביטחון הילדים בהוריהם, כמו גם אמון התלמידים במורים או אמון המורים במנהל:
-    אינך יכול לקיים? אל תבטיח! מורה לא יכול להבטיח דחיית מבחן אם פעולה זו דורשת אישור של המנהל. הורה לא יכול להבטיח שיצליח לשכנע את המורה לבטל החלטה.
-    הגב על האירוע! התייחס למעשה ולא לאופיו ולתכונותיו של הילד. "התנהגת לא יפה לרינה בגן שעשועים" ולא "אתה ילד רע".
-    הקשב למי שפנה אליך. אם למישהו היה חשוב לדבר איתך, לספר לך ולשתף אותך. הקשב לו, הפנה את הקשב שלך אליו. 
-    היצמד לאמת. את תעצים אירוע ואל תשפץ נתונים. אתה כנראה מספיק טוב עם המטען האמיתי שלך. 
-    חבק התנגדויות! התנגדויות המושמעות בקול רם הן התנגדויות בונות והן חלק מתהליך בריא. התנגדויות המושמעות בחדרי חדרים או שאינן נשמעות כלל, הן בעיה קשה בדרכו של המנהל. כך גם בבית, אפשרו לילדכם להשמיע ולבטא את קשייו ומצוקותיו מהחלטותיכם. ילד שמרגיש שאין לו יכולת להשמיע את דבריו ולבטא את כעסו, ירגיש בדידות וחוסר אונים. 
-    תיאום ציפיות יוצר ביטחון אצל המנהל עם צוותו. כך גם תיאום ציפיות של הורה עם ילדו.

שלווה
אורח החיים המודרני המאופיין במרדף מתמשך להשיג ולהספיק. הלחץ, הדאגה ואי הוודאות לקראת כל יום, גורמים לנפש ולגוף להגיב. האם יש ביכולתנו לנהל את סדר היום שלנו ואת מרכיביו באופן שנחוש שלווה פנימית ולא לחץ? בהחלט כן. גם אם לא נוכל להגיע לשליטה מוחלטת נוכל למנוע מאתנו חלק ממצבי הלחץ ולמתן את השפעת האחרים. 
מודל הדבש מתייחס לשלווה במובן של רוגע, שקט, שליטה במה שיש לנו והשלמה עם מה שאין לנו. אפשר לחיות בשלווה גם עם קשיים ואתגרים, כל זמן שאנו מכירים את עצמנו ומרגישים שיש ביכולתנו להתמודד עם קשיים ואתגרים.
ייתכן ויש נטייה מולדת לשלווה פנימית המסייעת לנו, וייתכן שהשלווה הפנימית כלל אינה מולדת. בכל מקרה יש לנו שליטה על הבחירה בין שתי אפשרויות: האם נחווה את האירועים בחיינו כרכבת ההרים רגשית או חיי נחווה אותם בדרך כלל בתחושת שלווה.
מודל הדבש מציע לאתר את האיזון הנכון והמחשבות הנכונות . דרך הומור והפגה למשל.  להרפות ממחשבות כמו 'חייבים להספיק'. לשחרר ולהרפות מצבים מלחיצים ומכאיבים ולוותר על הניסיונות לאחוז בכל, כל הזמן. אנו משחררים כי פסק זמן יסייע לנו. אנחנו משחררים כי אכפת לנו ולכן אנו עוצרים לאתר את האיזון וההרמוניה בחיינו. את השלווה נשיג דרך ההתמקדות בחוזקות ובתוצרים המעודדים שלהן, ולא בחולשות שלנו. אם נתמקד בחולשות שלנו ניבהל עד מוות מהמחשבות הרעות שיחלפו בראשנו. השלווה תרחק מאתנו ואת מקומה יתפוס הסטרס שיכה בגופנו ובנפשנו. 
מודל הדבש מעניק מקום רחב וחשוב בדרך לשליטה במחשבות ובאמצעותם בתחושת השלווה.